החלטה בתיק בש"פ 6090/10

1.            זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' אלון) מיום 18.7.10, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.            כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). על פי עובדות כתב האישום, סחר העורר בסם מסוכן, בצוותא חדא עם אדם נוסף, אושרי קדושים (להלן: אושרי), וזאת בלא היתר או רשיון לעשות כן. על פי הנטען, ביום 24.2.10 מכרו העורר ואושרי לסוכנת משטרה סמויה שלוש אצבעות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 18.6604 גרם בתמורה ל-300 ש"ח. זמן קצר לאחר מכן, מכרו העורר ואושרי לסוכנת הסמויה ארבע טבליות של סם מסוכן מסוג M.D.P.V. בתמורה ל-200 ש"ח.

3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לדברי המדינה בבקשה, מצויות בידיה ראיות לכאורה מספיקות להוכחת אשמתו, ובהם מוצגי הסמים ודו"חות מחלקת הזיהוי הפלילי; דו"חות חקירה, פעולה ומזכרים; דו"ח שרשרת סם; עדויות של הסוכנת הסמויה ומפעיליה; מסדר זיהוי תמונות; הקלטות וידאו המתעדות את ביצוע העסקאות. המדינה טענה כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו יסכן את בטחון הציבור, וזאת בשים לב לחומרת העבירה המיוחסת לו. כן קמה כנגדו חזקת מסוכנות מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק זה. המדינה ציינה כי לעורר עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירת תיווך לסחר בסם; תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים אשר לא הרתיעו מלבצע את המעשים המיוחסים לו; הוא עצור עתה במסגרת הליך אחר בו הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם; והוגשו נגדו מספר כתבי אישום שעניינם עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. נוכח העמדה המשפטית המקובלת כי בעבירות סחר בסמים יש, ככלל, להורות על מעצר הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, גרסה המדינה כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את מסוכנותו של העורר, וביקשה כי ייעצר עד תום ההליכים.

4.            בהחלטתו מיום 2.6.10 החליט בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט נ' אבו טהה) לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו, סקר בית המשפט את עדותה של הסוכנת המשטרתית הסמויה בה אמרה כי העורר נתלווה לבן דודו, אושרי, ואליה בעת ביצוע עיסקאות הסחר. כן בחן בית המשפט את חומר החקירה, ממנו עולה כי נערך לסוכנת מסדר זיהוי תמונות במסגרתו זיהתה את העורר כמי שנטל חלק בעסקאות הסמים, ואת בחירת העורר לשמור על זכות השתיקה בשתי ההודעות שנגבו ממנו. בית המשפט הסיק כי התביעה הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת העורר ודחה את טענתו כי נוכחותו בעסקאות היא בלבד אינה מספקת כדי להוכיח את הקשר שלו למעשים המיוחסים לו. כן נקבע כי קיימת עילת מעצר סטאטוטורית ואף קיימת חזקת מסוכנות בהתייחס לעורר, על רקע עברו הפלילי, מעצרו הנוסף בעבירות דומות, וכתבי האישום התלויים והעומדים כנגדו, המייחסים לו עבירות על הוראות פקודת הסמים המסוכנים. על כן, ובהעדר נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות לבחון חלופת מעצר, החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. כנגד החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

5.            ביום 14.6.10 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת מ' ברנט) כי יערך תסקיר מבחן בעניינו של העורר. בית המשפט הורה כי התסקיר יוגש לבית משפט השלום על מנת שיכריע בבקשה על יסודו. ההחלטה נתקבלה, בין היתר, לאחר שהובא לידיעת בית המשפט כי בעניינו של אושרי נתבקש תסקיר מבחן. בהחלטתו הנוספת של בית משפט השלום (השופט נ' אבו טהה) מיום 4.7.10, התייחס בית המשפט לתסקיר שירות מבחן אשר הוגש בינתיים בעניינו של העורר במסגרת הליך אחר שמתנהל נגדו, ואשר המליץ לשלבו במסגרת טיפולית. בית המשפט קבע כי אין מקום לשלב את העורר במסגרת טיפולית בשלב הליכי המעצר, אך לא שלל אפשרות לבחון זאת בהליך העיקרי. בית המשפט ראה שלא לשנות מהחלטתו הקודמת, והוא הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

6.            כנגד החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בהחלטתו מיום 18.7.10 דחה בית המשפט המחוזי (הנשיא י' אלון) ערר זה. בית המשפט ציין כי עיין בחומר החקירה ובהודעות הסוכנת המשטרתית והתרשם כי העורר היה מעורב אישית בקבלת כספי העסקה, בהכוונת המכונית למקום ביצוע העסקה, בהמתנה לחברו שיעלה להביא את הסמים ובמרכיבים אחרים של העסקאות עצמן, ודי בדברים האמורים כדי לבסס תשתית לכאורית של ראיות להוכחת המיוחס לעורר. לנתונים אלה בדבר עברו של העורר וההליכים הנוספים המתנהלים נגדו, מתווספת העובדה כי העורר לא נרתע מביצוע העבירות נשוא הליך זה חרף מאסר על-תנאי התלוי נגדו. בית המשפט דחה את טענת ההפליה שהעלה העותר ביחס לצעירה אחרת שנאשמה אף היא בעבירות סחר בסמים עם אותה סוכנת סמויה. הוא קבע, כי לא הונחו בפניו מלוא הנתונים והנסיבות הנוגעים לאותה נאשמת אחרת, וממילא אין מדובר בנאשמים באותו כתב אישום או באותו אירוע, ועל כן החומר המשווה אינו מספק. כן אימץ בית המשפט את עמדת בית משפט השלום כי שלב המעצר איננו השלב המתאים לבחינת אפשרות שילוב העורר בהליכי גמילה וטיפול, משלא מתקיים חריג לכלל כי הליכים אלה מקומם במסגרת שיקולי הענישה. בית המשפט המחוזי דחה, אפוא, את הערר.

7.             בערר בפני, התמקד ב"כ העורר בבקשתו לשחרר את העורר לקהילה טיפולית בהתאם להמלצת שירות המבחן. לדבריו, מדובר בעבירות סמים במדרג נמוך, מצד אחד, ומצד שני, הצורך הטיפולי בשיקום העורר הוא רב משקל. העורר מכור לסמים מאז גיל 17 וראוי לנצל את תקופת ההליך המשפטי כדי להתקדם בהליך הטיפולי.

           כן חזר ב"כ העורר על טענתו כי קיימת הפליה בין העורר שלפנינו לבין נאשמת בתיק אחר המעורבת בעבירות סמים עם אותה סוכנת סמויה, אשר שוחררה בחלופת מעצר. לטענתו, לאור עקרון השוויון בין נאשמים, יש לשחרר גם את העורר.

8.             המדינה מתנגדת לשחרור העורר, ובכלל זה להפנייתו להליך טיפולי. ראשית, הודע לבית המשפט כי העורר עצור עד תום ההליכים בהליך אחר בו הוא נאשם בעבירות סמים. תסקירי שירות המבחן בהם הומלץ על טיפול גמילה לא התייחסו להליך שבפנינו אלא להליך המקביל בלבד, והעבירות נשוא תיק זה לא נלקחו בחשבון על ידי שירות המבחן בהמלצותיו. על החלטת המעצר בהליך המקביל לא הוגש ערר, והמועד לכך חלף. ב"כ המדינה מוסיף כי העבירות אותן ביצע העורר נעברו בסמוך לאחר שחרורו ממאסר אותו ריצה; בעבירות בהליך המקביל, בגינו נעצר עד תום ההליכים, הוא סחר בסמים בעצמו. כן נטען, כי כנגד העורר תלוי מאסר על-תנאי שלא הרתיעו. המדינה ביקשה לשלול טענת הפליה ביחס לנאשמת האחרת, שאינה כלולה באותו כתב אישום, אינה קשורה באותה פרשה פלילית, ועניינה אינו בר-השוואה.

9.             דין הערר להידחות.

           עבירות הסמים המיוחסות לעורר יוצרות מסוכנות סטאטוטורית שהנטל להפרכתה מוטל על העורר. נטל זה לא הוסר וחזקת המסוכנות אף התעצמה, משנגד העורר תלוי כתב אישום נוסף בעבירות סמים נוספות המייחסות לו סחר בסמים, ובמסגרת אותו הליך נעצר עד תום ההליכים נגדו.

           העבירות נשוא ההליך שלפנינו בוצעו זמן קצר לאחר שחרור העורר מריצוי עונש מאסר, גם הוא בגין עבירות סמים, והעובדה כי תלוי נגדו עונש מאסר על-תנאי גם היא לא הרתיעה אותו מלחזור ולבצע את העבירות נשוא תיק זה.

           נראה, כי חרף גילו הצעיר של העורר, הוא שקוע עד צוואר בעולם הסמים, הן כמשתמש והן כמי ששולח ידו בסחר בסמים.

           בנסיבות המתוארות, לא רק שחזקת המסוכנות ביחס לעורר לא הופרכה, אלא היא קיבלה חיזוק ממכלול הנסיבות המתוארות, שאינן מותירות כל פתח לשחרור העורר.

10.          בקשת ב"כ העורר, על בסיס המלצת תסקיר שירות המבחן, להפנות את העורר להליך גמילה במהלך הליכי המעצר אינה יכולה להתקבל. כלל הוא, כי הפניה כזו לגמילה היא בבחינת חריג נדיר לכלל לפיו נושא שיקומו של הנאשם נדון בדרך כלל במסגרת שיקולי הענישה ולא בשלב המעצר. לעיתים חריגות, כאשר נאשם החל בטיפול, והתקדם בו בהצלחה, אך נכשל ומעד בביצוע עבירה נוספת תוך כדי כך, או כאשר קיימת הסתברות גבוהה להצלחת הטיפול השיקומי, ניתן בנסיבות מתאימות לאפשר לו להשתלב בהליך גמילה גם בשלב המעצר (בש"פ 634/09 שושן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2009); בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2005) (השופטת חיות); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 140 (1999) (השופט זמיר)). בענייננו, לא מתקיימות נסיבות מעין אלה, ואף ההפך מכך: הנסיבות מצביעות על מערך נתונים המצביע על מסוכנות שיקשה להפיגה בחלופת מעצר, והפניה להליך גמילה בשלב זה של המשפט אינה מתאימה, ואינה עונה לתנאי החריגים לכלל כי אין מקום לנקוט הליך שיקום בשלב המעצר.

11.          גם בטענת ההפליה שהועלתה אין ממש. ההתייחסות לנאשמת בתיק פלילי אחר, שעניינה אינו לפנינו, אינו נוגע באותה פרשה, אינו בר-השוואה, ואינו יכול לשמש אמת מידה בעניינו של העורר.

12.          על יסוד כל אלה, דין הערר להידחות.

           ניתנה היום, כ' באלול התש"ע (‏30.08.10).